הקדמה לחומש שמות

ספר שמות אחר בראשית

ברוך ה' זכינו לסיים את ספר בראשית, בו למדנו אורחות חיים מהאבות הקדושים בבחינת (תנא דבי אליהו רבה ריש פרשה א') דרך ארץ קדמה לתורה, וכידוע (עבודה זרה כה. ופסיקתא זוטרתא בראשית פרק מ"ט ס"ס ח') ספר בראשית נקרא ספר הישר, כי הוא מיישר ומדריך את האדם למדות טובות, כדי שיהיה כלי לקבלת התורה (מהרח"ו בשערי קדושה ח"א שער ב').

ולכן עתה אחר הקדמת דרך ארץ, אפשר להתחיל לזכות ללמוד ספר שמות שבו ג' ענינים חשובים.

א. ענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף שהם יסודי הדת.

ב. קבלת התורה בהר סיני מפי הגבורה, ופרשת משפטים שבהם מצוות התורה הקדושה.

ג. השראת השכינה, ובנין המשכן.

נשמות עם ישראל כלולים באבות הקדושים

נודעים דברי הרב בשער הגלגולים (ריש הקדמה ל"א ובעוד דוכתי) שאדם הראשון, כולל כל הנשמות כולן היה, ואחר כך נכללו הנשמות בג' אבות העולם, ואחר כך בי"ב השבטים, ואחר כך בשבעים נפש בני יעקב, ואחר כך בששים ריבוא נשמות עם ישראל.

וזה מה שאומר הכתוב "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", ולא נאמר בני יעקב אלא בני ישראל, כי בתיבת "ישראל", רמוזים האבות והאמהות כך: יצחק יעקב שרה רבקה רחל אברהם לאה, שנשמות בנ"י הבאים מצרימה כלולים בהם. וכיון שגם השכינה ירדה עמהם למצרים, לכך ממשיך הפסוק "מצרימה", ולא נאמר מצרים, כיון ש"מצרימה" עולה בגימטריא "שכינה".

גלות מצרים היתה לזכך את ישראל מזוהמת הנחש הקדמוני

האלשיך הקדוש (שמות א, ז) האריך להוכיח שתכלית גלות מצרים היתה לזכך את ישראל מזוהמת הנחש הקדמוני, שנכנס בכל הבריות בחטא עץ הדעת. וכל זמן שלא היו מזוככים מזוהמת הנחש, לא היו מסוגלים לקבל את התורה. לכן הביא הקדוש ברוך הוא את ישראל לגלות מצרים, כדי שיסבלו שם את קושי השיעבוד, ועל ידי כך יזדככו מזוהמת הנחש ויזכו לקבלת התורה. וסיים את דבריו בזה הלשון, כלל הדברים, כי מה' יצא הדבר להגלותם מצרימה, למען ענותם להתיך חלאת זוהמת נחש, כהיתוך כסף בתוך כור והגו סיגים מכסף [וסיגים מתוך הכסף], והיה הכסף אשר יצאו ממצרים, והסיגים הנותרים, הן המה כל המתים בימי אפילה כמדובר. [היוצאים ממצרים היו הכסף, והנותרים היו הסיגים] על כן לא יצאו רק אחד מחמישים. עד כאן לשונו. וראיה ברורה לכך מביא מן הכתוב (דברים ד, כ) ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה. ופירש רש"י וזה לשונו, כור הוא כלי שמזקקים בו את הזהב. עד כאן. כלומר, כמו שכדי לנקות ולהסיר את הסיגים והלכלוך הדבוקים בזהב, יש צורך להתיך את הזהב בכור הברזל, כך זיקק הקדוש ברוך הוא את הסיגים שנדבקו בנשמות ישראל, באמצעות הסבל וקושי השיעבוד במצרים, כדי להכין אותם לקראת קבלת התורה, כדי (דברים ד, כ) להיות לו לעם נחלה כיום הזה.

בדרך זו מוסיף האלשיך ומבאר, זהו שבישר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בראשית טו, יג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, זאת כדי שיזדככו מזוהמת הנחש שהכניס בכל הנבראים, ומה שכתב (שם שם, יד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, הכוונה בזה, על הרכוש הגדול של התורה שבכתב והתורה שבעל פה, שיזכו לקבל בזכות הזיכוך בגלות מצרים. זה תוכן דבריו הקדושים.

והיות שתכלית גלות מצרים לזככם לקראת קבלת התורה, והרי שנינו בגמרא (ברכות סג:) מנין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה? שנאמר (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל. לכן סיבב הקדוש ברוך הוא שימררו המצריים את ישראל בחומר ובלבנים, כדי להטביע בנפשם את הכח והיכולת להמית עצמם באוהלה של תורה.

ימי השובבי"ם

והנה עתה מתחילים אנחנו תקופה חדשה, ימים חשובים מאוד, ימי השובבי"ם, ונקראים כך, מפני ששובבי"ם הם ראשי תיבות הפרשיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים שיבואו לפנינו. בפרשיות הללו מ"ב ימים, והם כנגד שם מ"ב אותיות, שיש ב-אנא בכח, שעל ידי שם זה, מעלים את כל ניצוצי הקדושה מהקליפות לקדושה. ובימים אלה יוצאת בת קול ואומרת, שובו בנים שובבי"ם, כי בהם ניתן לתקן חטאות נעורים, וכמו שכתב רבנו האר"י ז"ל (בשער רוח הקודש תיקון כ"ז) בארוכה. וכיון שפרשיות אלו עוסקות בשיעבוד מצרים, הן מסוגלות מאוד למי שעברו עליו "מים הזדונים".

עוד כתב רבנו האר"י ז"ל (בשער הפסוקים ריש פרשת שמות), כי על ידי חטא אדם הראשון, נפלו ממנו ניצוצות הקדושה ונתפזרו בכל העולם, ובמצרים שהיא "ערות הארץ", נפלו בה יותר ויותר, ולכן הוצרכו בני ישראל לירד למצרים, כדי להוציא ולתקן את אותם ניצוצי הקדושה, ולכן בפרשיות אלו, שבהן מסופר על שיעבוד מצרים, יש כח ויכולת לתקן ולברר ניצוצי הקדושה שנפלו על ידי האדם מחמת עוונותיו. והאדמו"ר מתולדות אהרון בספרו עה"ת (שמות ד"ה שובבי"ם) כתב, כי ימי השובבי"ם הקדושים הללו, מעלתם ממש כעשרת ימי תשובה, וימים אלו מסוגלים מאד לתשובה.

תיקוננו על ידי לימוד התורה בעמל ונידוד שינה

והנה, מכיון שבגלות מצרים עדיין בני ישראל לא קיבלו את התורה, לכן כדי להוציא את הניצוצות, הוצרכו ישראל במצרים לשיעבודים ועבודת פרך, כאשר נתבאר לעיל, אבל אנחנו שזכינו שיש לנו את התורה הקדושה, לכן התיקון שלנו הוא על ידי לימוד התורה בעמל גדול ובטורח גדול, ולנדד שינה מעינינו, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (ח"ג דף קנ"ג ע"ב) על הפסוק (שמות א, יד) וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה, שזה חוזר על עמל התורה, וכך כותב הזוהר, בעבדה קשה -בקושיא. בחומר -בקל וחומר, בלבנים -בליבון ההלכה, ובכל עבודה בשדה –הברייתות [שנקראת בריייתא מלשון "חוץ", והיא כשדה שהיא בחוץ]. ולימוד התורה ועמל התורה הוא הצרי הכי גדול להעלות ארוכה ולתקן את ניצוצי הקדושה.

תיקון השובבי"ם

ולכך "שובבים" בגימטריא עולה ש"ס (תורת חיים תנינא דף י"ד לשבת שובה), כיון שבזמן הזה צריך להשתדל ולהרבות בלימוד התורה וה"ש"ס", ברוב עוז ותעצומות, ובזה יזכה לתקן את החטאים.

וכבר ידוע מה שכתוב בספרים הקדושים (טהרת הקודש, לרבנו אהרן ראטה זיע"א ח"ב עמ' תש"ט) שכל הצרות הבאות על האדם, הן מהפגם באות ברית קודש, שבזה מוריד את ניצוצי הקדושה לקליפות, וניצוצות אלה צועקים להצילם ולהוציאם מהשבי, כדוגמת אדם שלוקחים ומניחים אותו במקום שאינו יכול לצאת משם. ולא די בזה, אלא גם מענים ומייסרים אותו. והחוטא בזה הוא חמור יותר, כי למעשה ניצוצות אלה הם ממש הילדים שלו, שהוא בעצמו הכניס אותם לשביה, ואין אכזריות למעלה ממנה, שאדם לוקח את בנו ושם אותו בשביה, ושם אויבי אביו מענים אותו ומכים אותו. אמנם אין אדם שלא מרחם על בניו, ולכן עכשיו בימים הללו שזה זמן התיקון שלהם להוציאן מהקלי', ישים האדם לב על עצמו, להשתדל מאוד לתקן את הפגם הגדול הזה. (ראה בשער הכוונות דרושי הלילה דרוש ז', ודרושי חג הסוכות דרוש ז').

קדושת הלשון

"ואלה" ראשי תיבות וחומרת איסור לשון הרע. "שמות" ראשי תיבות מוצא שפתיך תשמור ועשית. והוא ענין שמירת הלשון, שהאדם צריך להזהר מאוד על פיו. וכותב בעל הבני יששכר (בשמועות מנחם ציון בדברים בטלים) שקיבלנו מרבותינו על הפסוק (שיר השירים ה, ו) נפשי יצאה בדברו, כי לכל אדם יש ניצוצי קדושה בנשמה שלו שצריך לתקנם, והתיקון הוא על ידי הדיבור, כי בדיבור אחד שמדבר, הוא מתקן ניצוץ אחד של נפש. ולכל אדם יש קצבה של דיבור, וכל דיבור שאינו טוב שהאדם מוציא מפיו, מפסיד חס ושלום מחייו. אבל אם מרבה לדבר דברי תורה, מוסיף לו חיים, כמו שאמרו חז"ל במשנה באבות (פ"ב מ"ז) מרבה תורה מרבה חיים, וזה שכתב "נפשי יצאה בדברו" שהחיים של האדם תלויים בדיבור שלו, שאם חס ושלום מדבר דברים בטלים ולשון הרע וכיוצא, חס ושלום מסתלקת ממנו חיותו וימיו מתקצרים. וזה פירושו שנפשו יוצאת על ידי דיבורים אסורים.

ולכן אדם שרוצה לתקן את היסוד, אחד הדברים הגדולים שעליו לעשות, הוא לשמור את פיו מלדבר לשון הרע, שקר וליצנות, כי ברית הלשון והברית, תלוים זו בזו, ולכן על ידי שמירת הלשון, יכול האדם לתקן גם את פגם הברית.

שמירת שתי בריתות תלויות זה בזה

ורמז לזה מצאנו בדברי הגמרא (ב"מ קיז.) דאיכא שם מעשה בשני שכנים שהיו גרים בבית ועליה, ונפחת גג התחתון, וכשהיה העליון שוטף ידיו, היו נוזלים המים לבית שכנו, ונחלקו בגמ' על מי לתקן את הנזילה, דעת ר' חייא בר אבא דעל העליון לתקן ודעת ר' אילעי משום ר' חייא בר אבא שהתחתון מתקן, ע"כ. וכתב על זה רבנו יוסף חיים ע"ה בבן יהוידע (בבא מציעא ריש פרק י') "שני השכנים" הם שתי הבריתות, ברית הלשון והברית, ו"נפחת הגג" הוא שנפחתה היראת שמים שהיא מגינה על האדם כגג, והיא נפחתה כשפגע בברית הלשון, היינו כאשר האדם פוגם בפה ומדבר לשון הרע ורכילות, אז עוונות הלשון נשפכים מ"הגג", ומזיקים לפה התחתון שהוא היסוד, מפני שעל ידם מטמא בריתו חס ושלום. ו"מי מתקן? על העליון לתקן" שהוא הפה, על ידי שישמור פיו ולשונו וילמד בפה תורה ובזה יתקן הכל. ולכן העיקר הגדול לשמור את הפה שהוא ברית הלשון.

ובזה זוכים ל"ושכנתי בתוכם"

והנה הדברים באים יחד עם פירושו של האדמו"ר הקדוש ר' דוד אבוחצירא הי"ד, המכונה "עטרת ראשנו", בס' שכל טוב על הפסוק (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, היינו שאם תעשו את הל"י שהוא ראשי תיבות לשון ויסוד, תעשו אותם "מקדש" דהיינו שיהיו מקודשים, בזה תזכו ל"ושכנתי בתוכם", אני אשכון בתוך עם ישראל.

שתי פיות

וכל כך גדולה קדושת הפה, עד שאמר (ירושלמי ברכות פ"א ה"ב) רבי לוי בשם רשב"י, אילו הייתי במעמד הר סיני, הייתי מבקש ב' פיות, האחד לצורך לימוד התורה, והאחד לצורך העולם הזה, לבקש לחם וחלב וכו', שאין ראוי בפה העוסק בתורה לעסוק בדברי חולין.

קדושת הלשון בפרשתנו

והנה בפרשתנו מצאנו ג"כ גודל זהירות קדושת הלשון והדיבור. משה רבנו משיב לבקשת ה' ממנו שילך לגאול את עם ישראל (שמות ד, א) והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי. ולכך נתן לו הקדוש ברוך הוא ב' אותות שיאמינו לו שהוא שליח ה'. א. המקל נהפך לנחש. ב. היד נהייתה מצורעת. ומדוע נתן לו ה' אותות כאלו משונים, שהמטה נהפך לנחש, ועוד יותר תמוה שידו נעשית מצורעת כשלג, וכי אין אותות אחרים?

מבארים חכמינו (שמות רבה פרשה ג' סי' י"ב-י"ג, שבת צז.) שאותות אלו ניתנו לרמוז למשה רבנו על כך שדיבר לשון הרע על בני ישראל, באומרו (שמות ד, א) והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי. כי לשון הרע הוא כאומנות הנחש [שהנחש דיבר לשון הרע על הבורא, כמו ששנינו בבראשית רבה (פרשה יט סי' ד) שאמר הנחש לחוה שאסר עליהם הבורא לאכול מעץ הדעת, כיון שמעץ זה אכל וברא את העולם, ואומן שונא את בני אומנותו.] ולכך המטה נהפך לנחש. ולכן גם האות השני היה שנצטרע ידו, ובזה רמז לו שדיבר לשון הרע על ישראל, כי החוטא בלשון, לוקה בצרעת, כמו שמצינו במרים.

קדושת הלשון מביאה את המשיח

עוד רמז לדבר נמצא בכתוב בהמשך הפרשה (ג, א), וינהג את הצאן אחר המדבר. "המדבר", אותיות מדבֵר, כשהכוונה היא על קדושת הדיבור, מה מותר לדבר ומה אסור לדבר. ולכן נאמר "אחר המדבר", היינו "אחר" האותיות של "מדבר" ישנן האותיות "נהגש" [שאחרי האות מ' של מדבר, היא האות נ', ואחרי האות ד' של מדבר, ה', וכן הלאה.] והוא עולה בגימטריא "משיח", שמשה רבנו הנהיג את הצאן שהם עם ישראל בקדושת הדיבור ללמוד תורה ולהרבות תפילות ולהזהר בפגם הלשון על חלקיו, לעשות הכל כדי לזכות לביאת המשיח.

לא ישיב למחרפו

וכן על הנאמר (שמות א, יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, כתב הגאון רבי רחמים מאזוז זצ"ל (בכסא רחמים שמות שם) "כאשר יענו אותו", "יענו" מלשון עניה ותשובה, כלומר אם עונים חזרה במריבה, "כן ירבה וכן יפרוץ", הרי זה גורם שהריב יגדל וירבה, אלא צריך "ויקוצו", היינו שיש לקצוץ ולבקע את הריב.

מפורסמים דברי בעל ה"קהילות יעקב" בברכת פרץ (פרשת בא) על הפסוק (שמות ח, ב) ותעל הצפרדע, כידוע (סנהדרין סז: ומדרש תנחומא י"ד) צפרדע אחת היתה, והיו מכים אותה, וככל שהכו אותה יותר, כך היתה מוציאה עוד אלפי צפרדעים. ושאל הרב, אם כן מדוע המצרים המשיכו להכותה, וכי לא ראו שהם עושים פעולה הפוכה לתכליתם? והשיב, הנהגתם היתה מאותה סיבה שאנחנו עונים לבעל הריב, מתוך הרצון להשתיקו, אף שבאמת אנו יודעים שכתוצאה מכך, יקרה ההפך הגמור והמריבה תגדל...

חומרת איסורי הלשון

כתב החפץ חיים (ח"ח על התורה, פרשת חוקת) כשמשה היה מהרהר בלבו ואומר מה חטאו העם הזה שנשתעבדו יותר משאר האומות, ראה שני אנשים (דתן ואבירם) רבים. אמר לרשע (שמות ב, יג) למה תכה רעך? והוא השיבו (שם יד) הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי? וביארו במדרש (שמות רבה פרשה א' סי' ל') שאז נתישבה דעתו של משה ואמר (שם) אכן נודע הדבר, כעת אני מבין על מה קיבלו ישראל את השיעבוד הנורא הזה, משום שיש בהם עוון לשון הרע.

ועוד כתב החפץ חיים (על התורה שמות כא, ו) על פי הספרי זוטא, שעוון זה חמור עד מאוד, משום שכשאדם חוטא בשאר אבריו, בורא מלאך של חבלה בלי פה. ואז הקדוש ברוך הוא מרוב טובו מטה הדין כלפי חסד כיון שאין למלאך פה לדבר ולקטרג. אבל מי שמדבר לשון הרע, בורא בחטאו מלאך מקטרג הנברא עם פה ולשון, מכיון שהוא נברא על ידי הדבור, והוא כבר מקטרג במו פיו ותובע את שלו.

וכתב הגאון רבי אליהו מוילנא באגרתו, שהכל יביא במשפט על כל דיבור, ולא נאבד אפילו דבור קל וכו', כי חטא הלשון על כולו, כמאמר חכמינו, ולשון הרע כנגד כולם. ומה לי להאריך בזה העון החמור מכל העבירות, כל עמל אדם לפיהו וכו'. לך ראה שם בדבריו הנוקבים ויורדים עד תהום.

מה עשיתי בסך הכל הוצאתי מעט רוח?

ושמא יאמר האדם ומה אני עושה? בסך הכל מדבר, ומוציא רוח מפי! כבר כתב החיד"א (ראש דוד ריש פרשת שלח לך) על דברי שלמה המלך (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, שלכאורה צריך להבין מהו הקשר בין יצירת הרים ורוח לשיח האדם? אלא הכונה היא, שלולא ההרים, רוחות הסערה שבעולם היו משברות והורסות את העולם, ולכן הקדוש ברוך הוא ברא את ההרים, בכדי לעצור את הרוחות הללו. וזהו מה שאמר שלמה המלך "מגיד לאדם מה שיחו", היינו שמכאן תבין מה יכולה לעשות רוח, ואל תאמר ומה בכך שאני מדבר לשון הרע ורק רוח אני מוציא.

כיצד ניתן לזכות ש"ככל היוצא מפיו"

לעומת זאת, השומר את פיו מלדבר רע, ומשתמש בו רק לדברי קדושה, אין ספק שיכול להפוך עולמות ולשנות גזירות רעות לטובות. וכמו שכתב רבנו יוסף חיים זצ"ל בבן איש חי דרושים (פרשת מטות) על הפסוק (במדבר ל, ג) לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה, שהמקפיד לא לחלל את דיבורו בדברים אסורים, אז שכרו הוא ש"ככל היוצא מפיו", שהקדוש ברוך הוא יעשה וישמע ויקבל את תפילותיו.

כפי המסופר על הגאון ר' זלמן אחיו של רבי חיים מוואלוז'ין שהיה בקי בכל התורה שבכתב ושבעל פה, ומעולם לא דיבר דברים בטלים (ראה בס' תולדות אדם פרק ז'), וכשהיה מבקש לאכול, היה אומר הלכות סעודה כלשון מרן בשלחן ערוך, ואז היו מבינים שהוא רעב, וכשהיה צריך לישון היה אומר הלכות קריאת שמע... כך שכל חייו היו קודש קדשים.

ולכן הצדיקים תפילותיהם וברכותיהם מתקבלות לפני בורא עולם ומשפיעות על האדם טובה והצלחה על ידי ברכותיהם, משום שיש להם פה קדוש, כמו שכותב הרמב"ן בהשגותיו על בעל המאור פעמים רבות "איך פה קדוש יאמר כן"?! שכך הוא היחס לצדיקים הקדושים.

חיזוק בענין תענית דיבור

ולכן בתקופת פרשיות ימי השובבי"ם, עם ישראל מתקנים את חטא הלשון, ומרבים בתענית דיבור, להמנע אף מדיבור חול, משום שעל ידי הדיבורים, אף אם הם מותרים, בסופו של דבר נגרם איסור לשון הרע ורכילות. לכן כל אדם ימעט בדיבורים בטלים וירבה בלימוד התורה בפרט בזמנים האלה, וכפי שכתב מרן החיד"א (ציפורן שמיר סימן ו' והלאה, וחדרי בטן ויחי ראשון אותיות ה' כ"ט) שנהגו בשבועות אלה לעשות שבוע שלם תענית של דיבור ואכילה. ומכיון שירדה חולשה לעולם וקשה לעשות תענית של אכילה, לפחות צריך לעשות תענית דיבור ולמעט בדיבורים של חולין, ולהרבות בדברי תורה, ובזה יחשב כתשובת המשקל, כמובא בצוואת ר' יהודה החסיד לתיקון לשון הרע. ונאמר (דברים ו, ז) ודברת בם [בדברי תורה], "בם" בגימטריא ארבעים ושתים, כמנין ימי השובבי"ם, שהם ארבעים ושנים ימים שהוא רמז על הצורך להרבות תורה בימים הללו.

ירבה האדם בקריאת תהלים בימים אלה

הרב חיד"א כתב בס' לחם מן השמים (ריש שמות) "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" ראשי תיבות [שלא על פי הסדר] משבי"ה. גם "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" סופי תיבות [שלא על פי הסדר] תהלי"ם. והיינו שבאמירת התהלים בכוונה גדולה, יש כח להוציא את ניצוצי הקדושה "משביה", שהם הקלי', וכמו שידוע שאמירת התהלים מזמר עריצים ומכרית כל הקוצים. והחיד"א שנה את דבריו גם בס' פני דוד (פרשת שמות אות י"ב).

גם ישראל הבאים ראשי תיבות יחד עם סופי התיבות יוצא "מילה". כי "תהלים" זה אותיות"תיקון מילה" שעל ידי אמירת התהלים, זוכים לתיקון היסוד. ו"מילה" בראשי תיבות "המנחיל מנוחה לעמו ישראל". והיינו שבכל זמן שיש לאדם צרה, יקרא תהלים ויזכה למנוחה בעזרת השם.

והמשך הפסוק, את יעקב איש סופי תיבות שב"ת לומר לך, ששבת ומילה הם תיקון גדול לחטאות נעורים.

מעלת קריאת התהלים

אמרו חז"ל (מדרש שוחר טוב, תהלים א' וכ"ה בילקו"ש שם) שדוד המלך ביקש שקריאת תהלים תחשב לאדם כמו מי שעוסק בנגעים ואהלות, והפלא יועץ (ערך תהלים) כתב ע"פ דברי חז"ל אלו, שנראה שלימוד התהילים מועיל לתיקון הברית כמו לימוד סדר טהרות, שכתבו גורי האר"י שמועיל לתיקון פגם הברית. עוד כתב, שעל כל אדם ללמוד כל ספר תהלים בכל שבוע מידי שבת בשבתו. ואף שכתבו הפוסקים שמי שיכול ללמוד הלכה ופלפולים ועוסק בתהלים, נחשב הדבר כלפיו לביטול תורה. מכל מקום אם קורא פעם אחת בשבוע, באופן זה לא דברו, ועת לכל חפץ. ומה גם אם קוראים אותם ברבים, יש לכך חשיבות מיוחדת.

עוד כתב שם הפלא יועץ בשם ספר עמק המלך, שהרגיל בספר תהלים, דוחה כל מיני פורענויות ופגעים רעים מעליו ומעל בני ביתו ומעל כל בני דורו. ומגלגל עליהם כל מיני שפע ברכות טובות והצלחות. ואין דבר להגן מפני המזיקים כאמירת קדיש על התהלים. והרוצה לדבוק בו יתברך ובשבחיו, ידבק בספר תהלים. וקבלה מאנשי שם הקדושים, שמי שיש לו איזה דוחק השעה או צער, או שהוא מהלך בדרך וכדומה, יקרא כל התהלים בלי הפסק בכונה ובהכנעה, ויראה נפלאות, וזה בדוק ומנוסה.

בלימוד התהלים מתקן כל עון

בספר ככר הזהב (בחלק ככר לחם מערכת ו' אות ט"ז) כתב וזה לשונו, "תהלים" נוטריקון תהלים לימודו יתקן הברית מפגמו. ועוד אמרו רבותינו ז"ל, שאפילו מי שלא הניח שום עבירה שלא עשאה, על ידי לימוד תהלים, יתקן כל מה שעשה, וזוכה לגן עדן עם הצדיקים.

שמעתי מחכם אחד, מעשה באדמו"ר שהיה הולך בדרך, ופגע בו אדם בכלי זיין, שאל אותו האדמו"ר מי אתה? אמר לו יהודי הייתי ועכשיו נעשיתי מומר. שאלו הרב מדוע נעשה מומר? ויענהו כיון שהשחית והתעיב עד מאד בעלילות ברשע, נתייאש מן היהדות, והוא עכשיו זקן ואין לו שום תקנה לשוב. אמר לו האדמו"ר, אם תקבל עליך מה שאני אומר לך בלבב שלם, אין אתה צריך לא לתעניות, לא לסיגופים ולא לצדקות, אלא תיכף ומיד תיעשה יהודי כשר ותזכה לגן עדן. אמר לו מי יאמר שדבריך אמת? אמר לו אראה לך מופת ובו תדע שכל דברי הם אמת וצדק. אמר לו, אם תראני דבר פלא ומופת על דבריך שהם אמת, אקבל עלי בלבב שלם לעשות ככל אשר תאמר אלי. אמר לו האדמו"ר הנה אנחנו עומדים על אם הדרך, הבט כמה עצים יש בשדה שהם יבשים ואין בהם שום לחלוחית, לא עלים ולא שושנים, ועתה בקש ממני איזה עץ יבש שתרצה להיות תיכף ומיד לעץ שבו עלים ושושנים. אולם בתנאי שתעצום עיניך בידיך, ותאמר אני קבלתי עלי לשוב בתשובה שלמה בכל לבי ככל אשר יורני החכם הזה, ואעשה כל אשר רצונו לעשות, ומבקש מהשם יתברך שימחול לי על כל חטאתי, וכל מה שעברתי מקטנותי עד היום הזה. מיד סגר עיניו ואמר כן בכל לבו, עד שזלגו עיניו דמעות ובכה. ויאמר לו האדמו"ר, פקח עיניך עתה וראה הפלא הגדול מהעץ ההוא. ויפתח עיניו וירא כי העץ ההוא מלא עלים ושושנים וריחם הטוב נודף למרחוק, ויפול הזקן ההוא על ידי האדמו"ר וישקם, ויאמר מעתה צווני מה אעשה, ואני מוכן לעשות ככל אשר תצוה עלי. ויאמר לו, קבל על עצמך ללמוד תהלים יום יום. ואחר כל מזמור, תבקש שהשם יתברך ימחול לך עוונותיך ושלא תשוב עוד לכסלה. אחר איזה שנים אחדים מת אותו זקן, ובא בחלום לאותו אדמו"ר ואמר לו שלא הענישוהו בבית דין של מעלה על שום עון שעשה, וזכה לגן עדן עם הצדיקים. ועוד הגיד לו, שניתוספה מעלה למעלתו של אותו אדמו"ר בעולם העליון, על שזיכהו לתשובה במעלה רמה מאוד מאוד. נלמד מהמעשה הזה, עד כמה מעלת לימוד התהלים חזק מאוד שעל ידי זה מתקן כל עוון.

הנהגת השובבי"ם לת"ח ולכלל

ולכן בימים אלה, יש מעלה גדולה יותר לעשות תענית דיבור [וכדלעיל] וזה עולה כמו הרבה תעניות, וקוראים ג' פעמים תהלים ואח"כ חוזרים על ח' פרקים הראשונים, כי יחד עם ח' פרקים הראשונים, יוצא בגימטריא חת"ן, שהחתן נחשב לבריה חדשה ונמחלים עוונותיו. וכל זה למי שקשה לו ללמוד בכל היום ולכן יקרא תהלים בכוונה. אבל מי שלומד תורה כל היום, ולא מדבר דברים בטלים, בודאי שעולה לו למעלה עצומה, כי העיקר הוא התענית דיבור. ולכן התלמידי חכמים שכל היום עוסקים בתורה הקדושה, ילמדו כל היום בלא הפסקה בתענית דיבור, ויעלה להם הדבר למספר תעניות, וכמו שאומר הפסוק (הושע יד, ג) "ונשלמה פרים שפתינו" שע"י הלימוד האדם מתקן הרבה יותר מול התעניות והסיגופים. וכמאמרם ז"ל (ויקרא רבה כה, א) "עץ חיים היא למחזיקים בה" אם עבר אדם על כריתות ומיתות בי"ד אם היה רגיל לקרוא פרק אחד יקרא שני פרקים, ואם היה רגיל לקרוא פרשה אחת יקרא שתי פרשיות ובזה ינצל.